תיק בית המשפט שהשיק את תנועת הקנאביס הרפואי

תמלול

פּרוֹיֶקט CBD: ברוכים הבאים למהדורה נוספת של שיחות קנאביס. אנו שמחים מאוד לקבל את אליס או’לירי רנדל כאורחת היום. אליס אולירי רנדל היא אחת המדינאיות הבכירות בקהילת המריחואנה הרפואית בארצות הברית. היא המחברת, לאחרונה, של הספר מריחואנה רפואית באמריקה: Memoir of a Pioneer,>. אליס, את גם אחות מוסמכת. היא הייתה מנהיגה ומחנכת באיגוד האחיות הקנאביס האמריקאי. היא גם השתתפה במה שאפשר לכנות בכמה משימות רפואיות של רחמים ברחבי העולם ובמדינות כמו האיטי, הודו, אוגנדה, שבהן היו מצבי חירום בריאותיים. אבל התשוקה שלה היא באמת טיפול בקנאביס. אנו נמצאים כעת בפתחו של יום נישואין משמעותי מאוד הכולל אותך ואת בעלך המנוח, שהוא באמת אבן דרך עבור תנועת המריחואנה הרפואית בארצות הברית. אולי תוכל לספר לנו על זה, 40 שנה אחורה. מה קרה באותו זמן?

אליס או’לירי רנדל: בנובמבר הקרוב ימלאו 40 שנה למקרה של לָנוּ נגד רנדל. ובעלי היה רוברט סי רנדל. בשנת 1975, נעצרנו על גידול כארבעה צמחים בוושינגטון שלנו, זֶרֶם יָשָׁר מרפסת שמש. רוברט השתמש בהם כדי לטפל בגלאוקומה שלו. הוא גילה בטעות שמריחואנה עוזרת לגלאוקומה שלו. הוא היה אז רק בן 25, ונאמר לו שהוא יהיה עיוור עד גיל 30. וכדי לגלות משהו פשוט כמו מריחואנה שיכול היה, באמת נראה שיש לזה ערך משמעותי בטיפול בגלאוקומה שלו. – זה די הדהים אותנו. חשבנו שאנחנו היחידים בעולם שידעו שמריחואנה עשויה להועיל לגלאוקומה. זכור את מסגרת הזמן, אנחנו מדברים על 1975.

כמה שבועות אחרי שנעצרנו, גילינו שאנחנו לא היחידים שידעו. למעשה, ה לָנוּ הממשלה ידעה כבר כמה שנים שמריחואנה עשויה להועיל בטיפול בגלאוקומה. הם דיווחו על כך ל- לָנוּ קוֹנגרֶס. נראה שהם פשוט שכחו לספר לציבור שזה עשוי להועיל. ועובדה זו גרמה לרוברט לכעוס למדי. החלטנו להילחם בהאשמות נגדנו. וגם, עמדנו למשפט בקיץ 1976 ובנובמבר 1976, ההחלטה נפלה – רוברט נמצא לא אשם בהחזקת וגידול מריחואנה בגלל צורך רפואי.

“הכרח” הוא מושג ישן מאוד. זה בחוק המקובל. ובעצם זה אומר שהנזק שאתה מבצע, הנזק שעלול לקרות לך אם לא תבצע את הפשע הוא יותר גרוע מהפשע עצמו. אז זה ביסס את הרעיון של צורך רפואי. במקביל פנינו לממשלה הפדרלית בבקשת רשות להשתמש באספקת המריחואנה שלהם כדי לטפל בגלאוקומה של רוברט. כמו כן, עתירה זו התקבלה תוך כשבועיים מהחלטת בית המשפט. וכך, בנובמבר 1976 זה הפך לחדשות גדולות מאוד. רוברט סי רנדל היה אחד מכל 213 מיליון אנשים – היחיד במדינה שהותר להשתמש במריחואנה באופן חוקי לטיפול במצב רפואי.

מיד התחלנו לשמוע מחולים אחרים, חולים שמשתמשים בזה לטרשת נפוצה, לסרטן, לטיפולים כימותרפיים, לאפילפסיה, והיינו יכולים ללכת משם אני מניח. אבל, באמת לא יכולנו. רצינו לעזור להם. אז באמת נוצרה תנועה. התחלנו להתארגן טיפין טיפין. הרכבנו 13 חולים והגשנו עתירה ל- לָנוּ יועץ משפטי לממשלה. רוברט התגנב לכל רחבי הארץ. לפני שידענו זאת, הייתה לנו תנועה.

פּרוֹיֶקט CBD: אני חושב שהרבה אנשים, במיוחד בקליפורניה, מתארכים את התנועה לשנת 1996 כאשר הצעה 215 עברה. וכמובן, זה היה ענק. אבל אנחנו מדברים עכשיו 20 שנה לפני זה. אני חושב שזה יפתיע אנשים רבים שהיה מאמץ פעיל מאוד להכשיר מריחואנה רפואית במדינות שונות. וזה בעצם נעשה בהצלחה, לפחות מבחינת החוק עצמו, אם לא יישם את החוקים האלה. אולי תוכל לספר לנו קצת על מה בעצם התמקדת אחרי שאתה ורוברט זכית בניצחון האדיר הזה.

אליס או’לירי רנדל: כן. התחלנו לשמוע מאנשים – אחד מהם היה חולת סרטן צעירה ממדינת ניו מקסיקו בשם לין פירסון. ורוברט הבין – גרנו במחוז קולומביה באותה תקופה, אז לא היה לנו בית מחוקקים של מדינה – אבל רוברט הבין שללין פירסון כן יש בית מחוקקים של מדינה. אז רוברט ולין די חיברו את הראש והחליטו שהם ינסו להעביר חוק במדינת ניו מקסיקו שיכיר בערך הרפואי של מריחואנה ויספק גישה חוקית לתרופה לחולים עם גלאוקומה או שעוברים כימותרפיה בסרטן. זה היה בינואר 1978 שהצעת החוק הוצגה לבית המחוקקים בניו מקסיקו. לין ממש עקבה אחר מסדרונות בית המחוקקים בניו מקסיקו. הצעת החוק התקבלה בצורה מדהימה, ונחתמה על ידי המושל ג’רי אפודקה בפברואר 1978. זה היה באמת החוק הראשון במדינה שהכיר בערכה הרפואי של מריחואנה.

פּרוֹיֶקט CBD: האם מדינות אחרות עקבו בשלב זה?

אליס או’לירי רנדל: אה, כן. היו עוד שלוש מדינות באותה שנה: אילינוי, לואיזיאנה ופלורידה. אז היו לך ניו מקסיקו, אילינוי, לואיזיאנה ופלורידה – לא בדיוק חממות של ליברליזם! מה שמצאנו באותם ימים מוקדמים מאוד הוא שסוגיית המריחואנה הרפואית באמת הדהדה אצל השמרנים האמיתיים. השמרן הפוליטי האמיתי הבין שזה באמת נושא של פרטיות בין הרופא למטופל. לא היה קשה להעביר חוקים אלה במדינות שמרניות שונות. מה שהחוקים עשו היה לנסות להקים תוכניות מחקר כלל-מדינתיות באמצעות אספקה ​​פדרלית של מריחואנה. התרגשנו מאוד כי הממשלה הפדרלית כל הזמן אמרה לנו שאין שום מחקר, אז כמובן שלא יכולנו לקבוע מועד חדש למריחואנה. והנה היו לנו מדינות שלמות שהיו מוכנות לבצע את המחקר, לאסוף את הנתונים דרך משרדי הבריאות המדינתיים שלהן. חשבנו שזה מצוין. ב-1978 היו ארבע מדינות, ב-1979 עברו עוד 12 או 14 חוקים דומים. ועד שרונלד רייגן נכנס לתפקידו ב-1981, היו 34 חוקים במדינה שניסו להקים את תוכניות המחקר התוך-מדינתיות הללו. למרבה הצער, מעטים מאוד הפעילו את התוכניות.

פּרוֹיֶקט CBD: הזכרת על תזמון מחדש. אתה ורוברט הייתם מעורבים במאמצים הראשונים, למיטב זכרוני, להגדיר מחדש את מועד הקנאביס כך שזה לא יהיה עוד נספח 1, שהיה שמור לחומרים הנחשבים ללא ערך רפואי וכמסוכנים. ואני מאמין NORML [National Organization for Reform of Marijuana Laws] היה מעורב גם באותו מאמץ מוקדם לשינוי מועד. בסופו של דבר זה התערער. אבל עכשיו מהר קדימה 40 שנה לזמן הנוכחי, ונראה שאנחנו עוברים את זה שוב. ה DEA זה עתה הודיעה על סירובו, שוב, לתזמן מחדש של קנאביס. אז איך זה גורם לך להרגיש רגשית – למה ציפית בשלב זה מה DEA? עברת הרבה עליות ומורדות במהלך 40 השנים האחרונות בנושא הזה. אז מה הייתה תגובתך ל DEA?

אליס או’לירי רנדל: לא הופתעתי מזה DEA לא קבע מחדש. אני יודע שהשמועות התחילו באביב שעבר DEA עמד לשנות מועד בקיץ. ופשוט לא האמנתי. זה ייקח משהו מונומנטלי – ואני לא יודע מה זה. אני כמעט חושב שזה יגיע לקונגרס בסופו של דבר, פשוט תורה שצריך לתזמן את זה מחדש, כי אני בספק אם DEA אי פעם יתזמן מחדש את כל הצמח, קנאביס. כעת, הם יזמנו מחדש את כל מרכיבי הקנאביס, THC (דלתא 9-THC) כמובן כבר נקבע מחדש ב-Schedule 3. החלק הפסיכואקטיבי ביותר של צמח הקנאביס הוא Schedule 3, ואילו הצמח הוא Schedule 1. Ludicrous.

פּרוֹיֶקט CBD: מה לדעתך עומד מאחורי חוסר הפשר הזה מצד הממשל הפדרלי? כאן יש שינוי בחוקי המדינה, יש שינוי תרבותי עצום, אפשר לקרוא לזה שינוי תרבותי פרו-קנאביס. אבל מבחינה פוליטית, לפחות ברמה הפדרלית, נראה שהם נמצאים כל כך מאחור. למה?

אליס או’לירי רנדל: ובכן ה DEA מהווה חלק גדול מזה. ואני חושב שזה ממשל מיושן ומיושן שבאמת צריך לחדש מלמעלה למטה. זה פשוט חי בעידן אנסלינגר. הארי אנסלינגר, שהיה כמובן הביורוקרטי הידוע לשמצה של שנות ה-30 שהעביר את חוק מס המריחואנה מ-1937. הוא עטף את השליטה בסמים עם פטינה חזקה מאוד. וזה היה מאוד קשה לפרוץ את זה. ה DEA עדיין יש את הרעיון הזה שיש לנו “טירוף ריפר”, בכך שאנחנו לא יכולים לאפשר למפעל הזה להיות מועד מחדש. אני, אגב, לא בעד שהקנאביס יועבר לאף אחד מלוחות הזמנים הקיימים. אני עוקב אחר ההצעה של ד”ר טוד מקוריה מלפני כמה שנים שנקים תוכנית 6 שתהיה רק ​​לקנאביס ולכל מוצרי הקנאביס. בואו נוציא את זה מכל לוחות הזמנים האלה או כל אחד מלוחות הזמנים האלה, ונכניס את זה ללוח הזמנים שלו, ונתחיל לדבר על זה כמו מבוגרים. באמת הגיע הזמן שתנועת הקנאביס תתבגר.

פּרוֹיֶקט CBD: אני חושב שלמרבה הצער, זה לא רק ה DEA זה מאגר של חוסר היכולת הזו לשחרר את טירוף ה-Referer. אתה יודע, זה היה חותם תרבותי רב עוצמה, אפילו בקרב אנשים משכילים, בין רופאים – שנמשך. זה עדיין משפיע. אני יודע שבעבודתך עם איגוד אחיות הקנאביס האמריקאי עזרת לפתח תוכנית לימודים ללימוד אנשי מקצוע בתחום הבריאות על קנאביס, על טיפול בקנאביס. אולי תוכל לתאר את המאמצים האלה.

אליס או’לירי רנדל: החינוך מאוד חשוב לי. שני ההורים שלי היו מחנכים, קרובי משפחה היו מחנכים, ולכן אני חושב שזה בדם שלי. הצורך בחינוך טוב ביחס לקנאביס, זה פשוט קריטי. יש הרבה מזה צץ, ואני שמח לגביו. אנחנו לא יכולים לקבל יותר מדי חינוך טוב. אתה צודק לחלוטין לגבי הדעות הקדומות המתמשכות – אני קורא לזה קנאות בוטנית, למעשה. אני חושב שיש כמעט קנאות בוטנית שיש לאנשים כלפי הצמח הזה. הם לא אוהבים את זה כי זה מה שאמרו להם לעשות. כדי להפריך את המיתוסים האלה, להיפטר מהתפיסות השגויות לגבי קנאביס, זה באמת ייקח כנראה דור, אם לא שניים. כשאני פוגש היום אנשים שמתחילים את דרכם בתנועה, אני אומר שאם אתה באמת רציני לגבי זה אני מקווה שאתה בעניין לטווח הארוך כי אין פתרון מהיר, אין כדור קסם, אין חוק אחד יכול לעבור, זה יעשה הכל בסדר. זה הולך לדרוש עבודה קשה, עבודת חינוך קשה של רבים מאיתנו במשך העשור הבא או משהו כזה.

פּרוֹיֶקט CBD: מלבד ההתמודדות עם הפחדים שיש לאנשים או הבורות לגבי הצמח, מה בדיוק אתה יכול לעשות כדי לטפל בזה ולהרחיב את ההיקף החינוכי במונחים של מתן אפשרות בפועל לאנשים להשתמש בצמח הזה – כי אנחנו מנותקים הצמח הזה כבר 80 שנה, מאז האיסור, ובכל זאת זה צמח שהיה ידיד של המין האנושי מלפני המילה הכתובה. אז אני חושב שאנחנו ביחד, כתנועה או תעשייה או קהילה (איך שתרצו לקרוא לזה), אנחנו מעורבים בתהליך של למידה מחדש של איך להתייחס למפעל הזה. מהם האתגרים המרכזיים בהקשר זה?

אליס או’לירי רנדל: אני חושב שאחד המפתחות לפתרון זה הוא הוצאת מידע רב ככל האפשר על מערכת הקנבינואידים האנדוגנית. המערכת המופלאה הזו שנמצאת בתוך כולנו, שהתגלתה רק ב-1992, שזה רק לפני אלפית שנייה מבחינת ההיסטוריה שלנו. ברגע שאנשים לומדים על מערכת הקנבינואידים האנדוגנית, ברגע שהם מבינים שלכולנו יש את זה, ברגע שהם מבינים שהיא אחראית לשמור עלינו מאוזנים, אז הם מתחילים להבין את חשיבות הקנאביס. אז אני מרגיש שזה המפתח שלנו – הוא פותח הרבה דלתות. דיברתי בהרבה מרכזים בכירים במדינת פלורידה ואני אספר לקשישים על מערכת הקנבינואידים האנדוגנית הזו, ואני רואה אותם סוג של פוזלים ומנסים להבין, ואני אומר טוב שזה קצת כמו האנדוקרינית שלך מערכת אבל זה אפילו יותר חשוב כי זה מאזן אותך. והם מתחילים להבין את זה, והאור נדלק והם מתחילים להבין שזה יותר מסתם משהו שאתה נהנה איתו. זה משהו ששומר אותנו מאוזנים.

פּרוֹיֶקט CBD: הזכרת קשישים, במיוחד, כקבוצה או דמוגרפיה שאתה מתייחס אליה. זו קבוצה שחשובה מאוד מבחינת עולם המריחואנה הרפואית כרגע. אומרים שזהו הדמוגרפיה הצומחת ביותר של משתמשים רפואיים ביחס לקנאביס. כשאתה מדבר על המערכת האנדוקנבינואידית ואתה רואה את זה מהדהד, מה עוד הניסיון שלך שאולי הפתיע אותך במונחים של התייחסות לקשישים בנושא, חינוך קשישים, ומה הבסיס לתקווה בהקשר זה?

אליס או’לירי רנדל: כמובן, קשישים רבים עדיין חושבים שאם הם הולכים להשתמש במריחואנה או בקנאביס כתרופה, הם יצטרכו לגלגל ג’וינט ולשבת וללמוד איך לעשן, ואנשים לא רוצים לעשן. אז זה פגיעה. אבל ברגע שהם לומדים שיש דברים כמו מדבקות טרנס-דרמליות, טינקטורות, כמה מאכלים, ברגע שהם לומדים שהם לא צריכים לשבת כמו צ’יץ’ וצ’ונג ולעשן ג’וינט, זה באמת שובר הרבה קרח. ופתאום הם מתעניינים יותר במה שזה יכול לעשות. תמיד היו איתי אביזרים קטנים, חבילות ריקות של מדבקות המרפא של מרי, כמה בקבוקונים ריקים שמראים טינקטורות, ומה לא, ונראה שזה באמת מקל על קשישים. אנשים אמרו לי לפני שנתיים כשעברתי קמפיין לתיקון 2 בפלורידה, הו, כבר כתבנו את הקשישים כי אנחנו יודעים שהם לא יצביעו עבורו. אני חושב שזו הייתה טעות קריטית כי הם מאוד התעניינו בזה. הם שמעו הרבה על זה. וכמובן שזו האוכלוסייה שיש לה לרוב את הבעיות הרפואיות הקשות ביותר. הם עברו את כל התרופות והן לא עובדות. הם סובלים מכאבים כרוניים, והם לא אוהבים את האופיואידים שרושמים להם. אז הם מעוניינים. הם תמיד מחפשים אלטרנטיבות. והם די התעניינו בקנאביס. הם רצו לדעת 1) אם הם צריכים לעשן את זה, ו-2) האם יש דרך כלשהי שהביטוח ישלם על זה. אז נאלצתי לאכזב אותם לגבי הביטוח. אבל כשהם גילו שהם לא צריכים לעשן זה היה גילוי אמיתי עבורם. אני חושב שהם מסה קריטית לנושא הזה כרגע. ואני באמת ממקד הרבה יותר מהאנרגיות שלי בתחום הזה, כי כפי שאתה אומר, הם מהאוכלוסיה – אם לא האוכלוסייה הגדולה ביותר המשתמשת בקנאביס רפואי. זה ללא ספק אחד הצומחים ביותר.

פּרוֹיֶקט CBD: אנו מעריכים את מאמציך בהקשר זה. ואנחנו מודים לכם שחינכתם, לא רק קשישים, אלא כל כך הרבה מאיתנו בכל כך הרבה דרכים, לגבי מה שקרה עם קנאביס רפואי בארצות הברית. זה נבנה על הכתפיים שלך ושל רוברט.

אליס או’לירי רנדל: תודה.

זכויות יוצרים, פרויקט CBD. אין להדפיס מחדש ללא רשות.