מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת JAMA רשת פתוחה דיווחה כי עשן קנאביס פסיבי המשתחרר מפגעי בונג מכיל חלקיקים עדינים בריכוז גבוה באופן מסוכן מעישון פסיבי מסיגריות טבק. מסקנה זו, שיצרה הרבה סיקור תקשורתי לא ביקורתי, התבססה על מחקר שנערך ב- UC בית הספר לבריאות הציבור בברקלי. פּרוֹיֶקט CBD ביקש מדען הקנבינואידים מאט אלמס, דוקטור, לסקור את המחקר הזה ולהעריך את היתרונות של ממצאיו.
מאט אלמס, דוקטורט
פּרוֹיֶקט CBD: האם יש הרבה נתונים מדעיים על הסכנות של עישון קנאביס פסיבי?
מאט אלמס: מחקרים קליניים רבים הוכיחו שלחשיפה ארוכת טווח לעשן טבק פסיבי יש סכנות בריאותיות. עד כה נערכו מעט מאוד מחקרים שהעריכו עישון קנאביס יד שנייה. אנחנו לא יודעים אם או באיזו מידה חשיפה לעישון פסיבי של קנאביס מסוכנת.
עשן הוא תערובת של גזים וחלקיקים זעירים של חומר מוצק. כמעט כל הגזים אינם נראים לעין בלתי מזוינת, כך שמה שאנו בעצם ‘רואים’ כשאנו רואים עשן הוא מיליארדים רבים של חלקיקים זעירים של חומר מוצק. חלקיקי זה מגיע בסוגים ובגדלים שונים, אשר תלויים בעיקר בהרכב הכימי של החומר שאתה בוער ובתנאי הבעירה.
האחרונים JAMA מחקר Network Open נועד למדוד חלקיקים מוצקים באוויר שגודלם באופן ספציפי פחות מ-2.5 מיקרומטר (‘מיקרומטר’ – אלפית המילימטר). זהו מדד נפוץ המשמש בעת הערכת זיהום אוויר או איכות אוויר. חלקיקים הנישאים באוויר בטווח גודל זה < 2.5 מיקרון מסוגלים לנוע עמוק לתוך דרכי הנשימה שלנו, וחשיפה רבה מדי עלולה לגרום להשפעות בריאותיות קצרות טווח כגון גירוי בעיניים, בגרון או בריאות. כמה מחקרים גם הציעו שחשיפה ארוכת טווח עלולה להגביר את הסיכון לברונכיטיס כרונית, סרטן או תפקוד ריאות מופחת.
פּרוֹיֶקט CBD: האם יש גורמים מבלבלים שיכולים להטות את תוצאות המחקר הזה?
אלמס: בתור התחלה, ‘נייר הבונג’ הזה הוא מחקר תצפיתי פשוט. זה היה כרוך בגישה מאוד ‘מדינית’ ששימשה כנראה כדי לעקוף את דרישות המחקר האנושיות. החוקרים לא הצליחו ליצור אינטראקציה עם המשתתפים בשום אופן, אפילו לא לתת להם הנחיות או הדרכה! כל המשתתפים סיפקו גראס משלהם, בונג משלהם, תנאי ניסוי משלהם בביתם. עיצוב מחקר מסוג זה רחוק מלהיות אידיאלי ומגביל במידה רבה את יכולתנו להסיק מסקנות קונקרטיות רבות.
כדי לפרט, עיצוב המחקר נבחר כנראה כפתרון עוקף בגלל שהחוקרים לא היו מסוגלים לנהל מחקר מבוקר כהלכה בגלל הסטטוס הבלתי חוקי של קנאביס ב-Schedule I. קבוצות מחקר שיש להן מימון מענק פדרלי כלשהו (כמו הרוב המכריע של קבוצות מחקר אקדמיות) אינן יכולות ללמוד ישירות תרופות מתוכנית I מבלי לדלג דרך מכשולים רגולטוריים משמעותיים. כדאי גם לציין שזה מבחינה טכנית לֹא מחקר אנושי. הצורך ל IRB [Institutional Review Board] כאן ויתר על האישור. המשמעות היא שהחוקרים היו מוגבלים ביותר במה שהם יכלו ללמוד, בהליכי הגיוס שלהם ובאופן שבו הם יכלו לקיים אינטראקציה עם המשתתפים.
פּרוֹיֶקט CBD: בעיתון נכתב: “מספר מעשנים עישנו מרצונם, באופן חופשי, במסגרת חברתית לבחירתם, לא במסגרת ניסויית, וללא כל הנחיות או מגבלות מצד החוקרים”. מה עלינו לעשות מזה?
אלמס: אני חושב שהבעיה כאן מדברת בעד עצמה! לגמרי לא מבוקר ואנחנו יודעים כמעט כלום על התנאים שבהם בוצעו מדידות אלו. מאחר שהמשתתפים עישנו “במסגרת חברתית לבחירתם” ולא קיבלו הנחיות אחרות, נראה כי העשן שנוצר מאדם בודד שעישן באנג לא היה הדבר היחיד שזוהה. היו יכולים להיות כמה חברים באותו חדר שגם הם פגעו בבונג, מה שלא יהיה יוצא דופן. נראה שזה עומד בסתירה למחקרי איכות האוויר שנקבעו בבית של מעשן טבק בודד.
פּרוֹיֶקט CBD: האם זה הגיוני להשוות ישירות את הנתונים ממחקר זה למה שידוע על החלקיקים בעשן טבק פסיבי?
אלמס: זו לא ממש השוואה הוגנת בגלל ההבדלים הבולטים הרבים באופן שבו המחקרים נערכו ואופיים הבלתי מבוקר. מחקרי הטבק נערכו בסביבות שונות ולעתים נבדלים זה מזה במכשירים המשמשים למדידת חלקיקי אוויר. עיתוני הטבק המצוטטים מראים גם הרבה שונות בנתוני איכות האוויר שלהם, כפי שמעידים ערכי סטיית תקן גדולים.
ישנם גם הבדלים עיקריים באופן שבו בדרך כלל מעשנים בונגס וסיגריות. סיגריות כרוכות בדרך כלל בהרבה שאיפות קטנות לאורך היום, בעוד שעישון בונג ידוע לשמצה בשל להיטים גדולים מתנפחים בתוך פרק זמן קטן יותר. נראה שהשוואה בין סיגריות טבק למפרקים של קנאביס היא קצת יותר מתאימה.
זה לא שנוי במחלוקת להציע שהריח מעשן הסיגריות נוטה ‘להידבק’ לחדר הרבה יותר מעשן קנאביס. מעשני סיגריות בבתים נעשים לעתים קרובות בחוץ או ליד חלון פתוח. זרימת האוויר היא גורם מכריע בכמה מהר העשן יתפנה מחדר, ואין לנו שום מושג עד כמה היו החדרים שהם עישנו בהם עישונים או לא מאווררים. עם זאת, סעיף השיטות של מאמר הבונג הזה קובע כי “כל החלונות והדלתות נצפו כסגורים עבור כל [bong smoking] מוֹשָׁב.” נראה שלא סביר שהמשתתפים במחקרי עישון טבק השוואתיים יד שנייה ‘איגרוף חם’ באופן דומה בסלון שלהם בסיגריות. איננו יכולים להעריך באופן השוואתי נתוני חלקיקי אוויר מבלי לדעת אם הסיגריות והבאנגים עישנו באזורים מאווררים באופן דומה או לא. זה אחד ממצבים רבים שפשוט לא נשלט עליהם במחקר הזה. אנחנו אפילו לא יודעים אם עישנו גם סיגריות באותו חדר שבו הבנים היכו בבאנג!
פּרוֹיֶקט CBD: מה לגבי הטיות גיוס? כיצד נבחרו נבדקי המבחן ללימוד הבונג?
אלמס: המאמר אינו מספק פרטים על האופן שבו הותר לחוקרים לבצע גיוס למחקר ‘לא אנושי’. אני חושב שאדם צעיר שמעדיף בונגס הוא בכלל הסוג הסטריאוטיפי יותר מעשן כבד. אנחנו לא יודעים כמעט כלום על אופן הפעלת הניסוי הזה, וגם הנסיינים לא יודעים כנראה שכן המשתתפים לא נצפו ישירות או אפילו קיבלו הנחיות כלשהן.
פּרוֹיֶקט CBD: האם הבונגים היו נקיים וכמה עישנו?
אלמס: נראה שהם כנראה לא היו נקיים מכיוון שהמשתתפים סיפקו כלי זכוכית משלהם. כל מעשן מנוסה יודע ששרף מצטבר במהירות בכלי זכוכית. האם חלק מהחומרים החלקיקים מתגלים באמת ממפגשי עשן קודמים? עישון מקערה מלוכלכת מרגיש קשה יותר על הגרון, כך שסביר להניח שיש הבדלים כימיים בין עישון רק של קנאביס לעומת חימום חוזר של זפת קנאביס.
סעיף השיטות המשלימות של המאמר מציין כי “5-8 קערות עישנו לכל [bong] מוֹשָׁב.” אבל הנסיינים לא ממש יודעים כמה קנאביס עישן. הייתי אומר שקערה קטנה מכילה כנראה כ-0.1 גרם קנאביס, ובקערה גדולה יש יותר כמו 0.8 גרם. זה נותן לנו טווח פוטנציאלי רחב ביותר של ~0.5g-6.5g של קנאביס מעושן בכל מפגש. עם זאת, ראוי לציין כי מעשן טבק ממוצע שורף בדרך כלל הרבה יותר חומר צמחי מאשר מעשן קנאביס. סיגרית טבק אחת שווה ל-1 גרם טבק. אז, מעשן חבילה ליום מעשן 20 גרם של חומר צמחי ליום. אפילו ראשים כבדים לא מעשנים כל כך הרבה קנאביס.
פּרוֹיֶקט CBD: אז אילו מסקנות אפשר להסיק מזה?
אלמס: למרות פרופיל הבטיחות הגבוה של קנאביס, עישון זה אינו חף מסיכונים. שאיפה של הרבה חומר צמחי בעירה אינה בריאה ולא משנה באיזה צמח מדובר. עם זאת, לטעמי, הדאגה הגדולה ביותר לבריאות הציבור בנוגע לחשיפה לעשן טבק יד שנייה היא הסיכון המתועד היטב לסרטן הצוואר, הגרון והריאות. זה לא אמור להדאיג במיוחד עם עישון קנאביס יד שנייה בהתחשב בכך שעשן קנאביס ועשן טבק אינם מסרטנים באותה מידה. אמנם ייתכן שפסק הדין עדיין פתוח בשאלה האם לקנאביס יש פוטנציאל להיות מועיל קלינית בטיפול בסוגי סרטן מסוימים, יש לנו כבר מספיק ראיות כדי להסיק באופן סביר שקנאביס לפחות לא גורם לסוגי סרטן אלה. אם חיים שלמים של עישון קנאביס ממקור ראשון אינם קשורים להתפתחות סרטן ראש, גרון, צוואר או ריאות, אז אני חושב שאין סיבה קטנה להאמין שלחשיפה יד שנייה לעשן קנאביס יש את הפוטנציאל הזה.
אולי הקנאביס אכן מייצר יותר חומר חלקיקי של פחות מ-2.5 מיקרון מטבק. אני לא בהכרח משוכנע במסקנה הזו מהמאמר הזה, אבל הנתונים שלהם כן מצביעים בכיוון הזה וזה בהחלט אפשרי. לפי הערך הנקוב זה נראה פחות בריא, אבל זה לא בהכרח כך. גודל החלקיקים הנישאים באוויר אינו הקובע הבלעדי לתוצאות הבריאותיות, גם להרכבם יש חשיבות. צריך להיזהר מפירוש יתר של נתונים ממחקר תצפית ‘לא אנושי’ כמו זה ומקשר אותם להשפעות בריאותיות. עצם מדידת חלקיקים מוטסים ליד מספר לא ידוע של אנשים שמעשנים באנג אינה מספיקה כמעט כדי להסיק מסקנות קליניות כלשהן!
ד”ר מאט אלמס הוא מדען קנבינואידים וחובב קנאביס. עבודת הדוקטורט והפוסט-דוקטורט שלו התמקדו בביוכימיה של קנבינואידים והוא תרם תרומות מחקריות משפיעות לפני המעבר לקריירה לא אקדמית בתעשיית הקנאביס בקליפורניה.
זכויות יוצרים, פרויקט CBD. אין להדפיס מחדש ללא רשות.