מדוע קנאביס הפך לפופולרי כל כך בשנות ה-60? ולמה זה אפילו יותר פופולרי היום?
לאחר שהוגבל לשכבות החברתיות-כלכליות הנמוכות של אמריקה, העשב הבלתי חוקי שעישנו על ידי מקסיקנים ואפרו-אמריקאים בשוליים קפץ את גבולות הגזע שלו ומצא חן בקרב בני נוער מעמד הביניים הלבנים במהלך המהומה החברתית הידועה בכינויה “שנות השישים”.
עלה המריחואנה המשונן יהפוך לטוטם של מרד, אות של זהות אנטי-סמכותית במהלך שנות ה-60, כאשר הקנאביס הופיע לראשונה ככוח מכונן במלחמת תרבות שמעולם לא פסקה. כמעט הכל הוטל בספק ורוב הדברים נוסו באורגיית ניסוי שהרעידה את האומה בשורשיה. מריחואנה הייתה חלק בלתי נפרד מאותו ניסוי חברתי.
אבל למה מריחואנה? ולמה אז?
אף גורם אחד לא יכול להסביר מדוע קנאביס הוכח כל כך אטרקטיבי לכל כך הרבה אנשים על בסיס מתמשך מאז אמצע שנות ה-60. בדרך בלתי מוסברת, העשב המושמץ הרבה התייחס לצרכים של אמריקאים צעירים כשהם התמודדו עם “התבגרות אבסורדית” בעולם מלכוד 22.
אירועים טראומטיים
בסתיו 1962, ארצות הברית והאויבת למלחמה הקרה, ברית המועצות, הלכו מגלגל עין אל גלגל עין והעולם עצר את נשימתו. ההיסטוריון ארתור שלזינגר תיאר את משבר הטילים בקובה כרגע המסוכן ביותר בהיסטוריה. סיבוב המפתח יכול היה לעורר מלחמה גרעינית והכחדה של המין האנושי. כל העניין נראה התאבדותי, אבסורדי לחלוטין, ובכל זאת היה זה בדיוק חוסר ההיגיון האכזרי של “הרס מובטח הדדי” שהעניק למעצמות את אמינותן בעולם המודרני. אלה שהגיעו לבגרות בתקופות חרדות אלה עמדו לא רק כ”דור אבוד” אלא גם כדור האחרון.
הנשיא ג’ון קנדי נרצח 13 חודשים לאחר משבר הטילים בקובה. האירועים המזעזעים האלה עשו טראומה לנפש האומה. זה לא מקרי שתוך שנה לאחר ה JFK התנקשות, עישון מריחואנה, עשב שיכול להקל על הכחדת זיכרונות טראומטיים, יגדלו באופן אקספוננציאלי בקרב צעירים לבנים ממעמד הביניים, כולל כמה מהסטודנטים הטובים והמבריקים ביותר באמריקה. ועכשיו, כשהשד יצא מהבקבוק, לא הייתה דרך להחזיר אותו.
בניגוד לסיפורי הפחדה המשתוללים על דוחפים ערמומיים ונוער סוטה, האסימון הראשון הגורלי הזה לא הוביל לחורבן. זה לא הפך את הצעירים לג’אנקים אומללים או לפסיכוחים או לתפוחי אדמה. לא פעם זה הרגיע אותם והצחיק אותם או נתן להם את המנצ’ים. וזה גם הניע את דעתם הספקנית: אם פקידי ממשל מתפלגים לגבי מריחואנה, מה עוד הם משקרים? אם איסור מריחואנה מבוסס על שקר בוטה, האם מדיניות אחרת היא שרירותית, קפריזית וחסרת בסיס באותה מידה?
באופן לא מפתיע, מעשני מריחואנה באמצע שנות ה-60 נטו לשמר גישות אנטי-ממסדיות. זה לא היה ההרכב הכימי של העשב שעורר ספקנות כלפי רשמיות בכלל – זה היה התהום בין ניסיון חיים בלתי ניתן להפרכה לבין המיתולוגיה המטורפת של הממשלה נגד מריחואנה המעוגנת בחקיקה הפדרלית שקבעה חמש שנות מאסר בגין החזקת שקית ניקל של דשא.
שנה מרכזית לסיר
מעמדה של מריחואנה כחומר אסור הוסיף לקסם שלה. אבל זה לא מסביר את הפופולריות המתמשכת של העשב מאז 1964. זה היה כאשר אמריקה הלבנה גילתה סיר ו”מריחואנה” הפכה למילה רגילה. ההתפתחות הבלתי צפויה הזו באה לידי ביטוי בכתבות חדשותיות עם כותרות כמו “סם פולש לפרברים” ו”סצינת הסמים של המכללה”. מה שהמגזינים כינו “התעללות בסמים” היה כמעט עניין של צעירים שעישנו גראס.
תשע עשרה שישים וארבע הייתה גם השנה שבה הוועדה המייעצת של הנשיא לינדון ג’ונסון בנושא סמים ושימוש בסמים פרסמה דו”ח על תרופות משנות מצב רוח באמריקה. הוועדה ציינה כי “צורת ההתנהגות הנדירה ביותר או החריגה ביותר היא לא לקחת סמים משנים נפש כלל. רוב האמריקאים הבוגרים משתמשים בסמים, רבים מהם משתמשים תכופים במגוון רחב של סמים”.
רופאים רשמו באופן שגרתי ואליום, ליבריום, מילטאון ותכשירי הרגעה וממכרים מאוד ממכרים – המכונה “בובות” במיינסטרים שמח-דיבור – יחד עם שלל של כדורים עליונים וכדורי דיאטה שיעזרו לאמא ולאבא לעבור את היום ולהירדם בשעה לַיְלָה. לעתים קרובות נעשה שימוש לרעה בחומרים אלו. צריכת יתר של משקאות אלכוהוליים הייתה נפוצה עוד יותר.
בייבי בומרס שלאחר מלחמת העולם השנייה היו הדמוגרפיים הראשונים שעישנו מריחואנה בהמוניהם. בשנות ה-60, מעטים האנשים שחשבו על מריחואנה כתרופה. אבל ייתכן שלצמח השנוי במחלוקת הייתה השפעה טיפולית בלתי מוכרת במהלך אותו עשור סוער.
חרדה של מתבגרים
עבור צעירי הסיקסטיז, קנאביס היה כמו חתול לחתול, אמצעי צמחי מרפא לא מובן אך עם זאת יעיל לנווט בחרדת הסביבה והמורכבות התזזיתית של החיים המודרניים. “הצורך בטיפול עצמי בתסמינים של חרדה מתבגרים חשוב הרבה יותר מאשר נהנתנות צעירה פשוטה”, לדברי ד”ר טום אוקונל, שחקר ייזום ושימוש במריחואנה לנוער לאחר ששימש כקברניט במדינה. לָנוּ חיל הרפואה של הצבא במהלך מלחמת וייטנאם.
ד”ר אוקונל טוען שצריכת סמים חוזרת ונשנית כרוכה בדרך כלל במטרה רצינית יותר מאשר בילוי בלבד. הוא טוען שצעירים אימצו מריחואנה כדי לשכך את אותם תסמינים רגשיים “שהפכו את תרופות החרדה, מייצבי מצב הרוח ותרופות נוגדות דיכאון למוצרים הרווחיים ביותר של ביג פארמה”.
אומצו כחומר חרדה בטוח, יעיל וללא פיקוח רפואי על ידי גדודי בייבי בומרס, המריחואנה הפכה למוקד המרכזי של מלחמה מרמה והרסנית בסמים שהושק על ידי נשיא מקיאוולי. מלחמת הסמים שריצ’רד ניקסון התחילה בתחילת שנות ה-70 תסלים ותחולל גרורות תחת רונלד רייגן וממשיכיו במשרד הסגלגל.
למרבה האירוניה, הנשיא רייגן היה זה ששפך אור ללא כוונה על הבסיס המדעי של טיפול בקנאביס כשהרחיב וחילץ את המלחמה בסמים בשנות ה-80. ממשל רייגן הזרים עשרות מיליוני דולרים למחקר שיוכיח אחת ולתמיד שמריחואנה פוגעת במוח – או לפחות כך חשבו. אבל במקום להראות שמריחואנה גרמה לנזק מוחי, ממשל רייגן ביצע סדרה של ניסויים שהובילו לגילוי “המערכת האנדוקנבינואידית”, שלמעשה מגנה על המוח ומחסנת מתח כאשר היא מופעלת על ידי רכיבי קנאביס.
לפריצת הדרך המדעית הגדולה הזו יהיו השלכות משמעותיות על כמעט כל תחום של מדע הרפואה. היא פתחה נקודות מבט חדשות להבנת הביולוגיה האנושית ועברה דרך ארוכה להסביר כיצד ומדוע קנאביס הוא עשב מרפא כה רב-גוני – ומדוע הוא החומר הבלתי חוקי הפופולרי ביותר על פני כדור הארץ.
מתח חציצה
הופעתה של מריחואנה כסם החרדה המועדף בקרב בני נוער מתוחים ומבוגרים חרדים בשנות ה-60 והפופולריות המתמשכת שלה הגיונית לאור מחקרים מדעיים, שתיעדו כיצד מריחואנה “מדליקה” קולטנים במוח ובגוף המווסתים את יכולתנו להסתגל ללחץ. ברמה התאית, לחץ הוא תגובת הגוף לכל גירוי שיוצר ממנו דרישה פיזיולוגית. כאשר אדם לחוץ, המוח מייצר קורטיזול והורמונים סטרואידים אחרים, אשר בתורם מעוררים שחרור של תרכובות דמויות מריחואנה טבעיות המיוצרות במוח ובגוף האדם. “קנבינואידים” אנדוגניים אלה נקשרים לקולטני תאים המשחזרים הומאוסטזיס פיזיולוגי על ידי ויסות מטה של ייצור הורמוני הלחץ. מריחואנה, אדפטוגן צמחי, עושה למעשה את אותו הדבר: בצריכה מתונה היא יכולה להרגיע עצבים פעילים מדי, להרפות את השרירים, להוריד את לחץ הדם ולהקל על מתח אקוטי ופוסט טראומטי.
לחץ הוא בלתי נמנע בחיי היומיום. בעוד שהפעלה של תגובת הלחץ המולדת של הגוף (“הילחם או ברח”) חיונית לתגובה לאיומי הישרדות חריפים, מתח רב מדי עלול להגביר את הרגישות למחלות ולפגוע באורגניזם בטווח הארוך. רמות מתח מוגברות כרוניות מגבירות את החרדה ומזרזות את התקדמות דמנציה של אלצהיימר. הוכח כי מתח רגשי מאיץ את התפשטות הסרטן. מתח משנה את האופן שבו אנו מטמיעים שומנים וחומרים מזינים אחרים.
מה שהיה נכון לגבי הבייבי בומרס תקף גם למילניאלס ולכל מי שביניהם: היינו תחת תקיפה ממערך חסר תקדים של גורמי לחץ מתישים, מבול מזיק של ג’אנק פוד, קרינה אלקטרומגנטית, עומס מידע ועשרות אלפי מזהמים כימיים בלתי מוסדרים, אשר זורעים הרס על חילוף החומרים וההתפתחות הפסיכולוגית. יש גם לחץ של כלבים-אוכלים-כלבים, מתח ביחסים רעים, מתח של פערים כלכליים קיצוניים, מתח מלחמה בלי סוף, לחץ ממשלתי נורא, לחץ אבדון אקולוגי. ניתן לראות את ההשפעה המצטברת ברמות מגיפה של סוכרת, אוטיזם, הפרעת קשב וריכוזיתר לחץ דם ודיכאון.
מריחואנה, הפרח הקטן שמיליונים אוהבים לעשן, עוזרת לאנשים להתמודד עם הלחץ של החיים בעולם המודרני.
מרטין א.לי הוא המנהל של פרויקט CBD והמחבר של אותות עשן: היסטוריה חברתית של מריחואנה – רפואי, פנאי ומדעי. ספרו הראשון, Acid Dreams: The Complete Social History of LSD – ה CIAשנות השישים ומעבר לכךיצא לאחרונה כספר שמע.
זכויות יוצרים, פרויקט CBD. אין להדפיס מחדש ללא רשות.
למד עוד:
מדע הקנבינואידים שופך אור חדש על החושך של PTSD
קרדיט תמונות: Keywordsuggest.com, prfmlorain.com, The Source, El Mundo, Like You’ve Got Something Better to Do.