מאמר זה מותאם מתוך אותות עשן: היסטוריה חברתית של מריחואנה – רפואי, פנאי ומדעי מאת מרטין א. לי
העלייה בפופולריות של מריחואנה בקרב בני נוער אמריקאים מאז סוף שנות ה-60 של המאה ה-20 חלה בקנה אחד עם עלייה במקרים מאובחנים של הפרעת קשב והגרסה ההיפראקטיבית שלה, הפרעת קשב וריכוז, מצב שד”ר טום אוקונל השווה ל”תסמונת חרדה בילדים”. מנתח חזה בדימוס וקפטן לשעבר ב- לָנוּ חיל הרפואה של הצבא, אוקונל טיפל במאות חיילים אמריקאים פצועים במהלך מלחמת וייטנאם. הוא יצא מהפנסיה בשנת 2000 והחל לראות מועמדים לקנאביס רפואי באוקלנד.
במהלך השנים, O’Connell היה מרכיב מסד נתונים ומנתח דפוסי שימוש של ששת אלפים מטופלים. הממצאים שלו יערערו הן על איסורים והן על רפורמי מדיניות סמים שהסכימו ש-reefer צריך להיות לא-לא עבור ילדים מתחת לגיל עשרים ואחת. “כל צד בוויכוח הסיר המודרני נשוי לאגדה שלו”, כתב אוקונל בבלוג. הוא התאבל על כך שמנהיגי הרפורמות “היו חסרי מושג כמעט כמו הפד’ים – ורגישים באותה מידה לחשיבה דוקטרינרית בכל הנוגע לתחילת השימוש בסמים למתבגרים”.
מדוע חלק מהצעירים שמתנסים בקנאביס הופכים למשתמשים יומיומיים? האם טענותיהם לשימוש רפואי אמינות? ד”ר אוקונל גילה שהרוב המכריע של הפונים למריחואנה רפואית כבר היו משתמשים כרוניים לפני שעברו את דלת בית החולים. (אנשים שמנסים מריחואנה וחווים חוויה לא נעימה בדרך כלל לא הולכים לרופאים כדי לקבל מכתבי המלצה.) למעשנים היומיומיים שהוא ראיין היו היסטוריות רפואיות וחברתיות דומות להפליא. אוקונל קבע שהסיבה העיקרית שצעירים מעשנים קנאביס על בסיס קבוע היא משום שזוהי דרך בטוחה ויעילה להקל על חרדה והפרעות מצב רוח אחרות הקשורות לחוסר ביטחון ודימוי עצמי נמוך.
שימוש חוזר בסמים בדרך כלל כרוך במטרה רצינית יותר מסתם בילוי, לפי אוקונל, שטוען שמאז שנות ה-60 אמריקאים צעירים אימצו מריחואנה בהמוניהם כדי לשכך את אותם תסמינים רגשיים “שהפכו את תרופות החרדה, מייצבי מצב הרוח והנוגדי דיכאון של ביג פארמה הכי מוצרים משתלמים.” “הצורך בטיפול עצמי בתסמינים של חרדה בגיל ההתבגרות חשוב הרבה יותר מאשר נהנתנות צעירה פשוטה”, סיכם אוקונל.
עבור הצעירים של אמריקה, קנאביס הוא כמו חתול לחתול, אמצעי צמחי מרפא לא מובן אך עם זאת יעיל לנווט בחרדת הסביבה והמורכבות התזזיתית של החיים המודרניים. הופעתה של המריחואנה כסם החרדה המועדף והפופולריות המתמשכת שלה בקרב בני נוער מתוחים ומבוגרים חרדים הגיונית לאור מחקר מדעי שתיעד את תפקוד הלחצים של המערכת האנדוקנבינואידית.
בעוד שהפעלה של תגובת הלחץ המולדת של הגוף (“הילחם או ברח”) חיונית לתגובה והסתגלות לאיומי הישרדות חריפים, מתח רב מדי עלול להזיק לאורגניזם בטווח הארוך על ידי דלדול הטון האנדוקנבינואידי. מערכת אנדוקנבינואידית שנפגעה מכינה את הקרקע למספר עצום של תסמיני מחלה ומגבירה את הסיכון למוות בטרם עת. רמות מתח גבוהות באופן כרוני מגבירות את החרדה ומזרזות משמעותית את התקדמות דמנציה של אלצהיימר. הוכח כי מתח רגשי מאיץ את התפשטות הסרטן. מתח משנה את האופן שבו אנו מטמיעים שומנים.
ברמה התאית, לחץ הוא תגובת הגוף לכל שינוי שיוצר ממנו דרישה פיזיולוגית. כאשר אדם לחוץ, המוח מייצר קורטיזול והורמונים סטרואידים אחרים, אשר בתורם מעוררים שחרור של תרכובות דמויות מריחואנה טבעיות: אננדמיד ו-2-א.ג. קנבינואידים אנדוגניים אלו נקשרים לקולטני תאים ראשוניים המשחזרים הומאוסטזיס על ידי ויסות מטה של ייצור הורמוני הלחץ. מריחואנה, אדפטוגן צמחי, עושה את אותו הדבר בעצם.
מרטין א.לי הוא המנהל של פרויקט CBD והמחבר של אותות עשן: היסטוריה חברתית של מריחואנה – רפואי, פנאי ומדעי.
זכויות יוצרים, פרויקט CBD. אין להדפיס מחדש ללא רשות.